Quantcast
Channel: תרגום Archives - ענבל שגיב נקדימון, מתרגמת
Viewing all 187 articles
Browse latest View live

המר”ן החדש

$
0
0

נגן דלועים מקצועי מר”ן הוא המונח המקובל בארץ לטעות תרגום שמקורה בחוסר הבנה של ההקשר המקורי. אלה ראשי תיבות של המילים “מניח רעפים נוצרי“, תרגום מילולי לשמו של השחקן כריסטיאן סלייטר שהופיע בכתוביות של תוכנית טלוויזיה.
הדיון המקורי בטעות באתר “עין הדג” הביא להתפשטות המינוח והיום המתרגמים נזהרים מ”חשש מר”ן”.
ובכן, דווקא השבוע עלתה בפורום תרגום ועריכה דוגמה נוספת (גם אם לא חדשה), שכמעט ועשויה לרשת את מקומו של המר”ן הוותיק. בתרגום הסדרה “איך פגשתי את אמא” הפך professional squash player משחקן סקווש לנגן דלועים מקצועי.

*

1269770_10201820879154513_1485923551_oזה נחמד, אבל מצחיק פחות מטעות שהתפרסמה לפני חודשים מספר, בזמן הצבעה בפרלמנט הבריטי, כאשר המצביעים לחיוב (ayes) ולשלילה (nays) איבדו איברי גוף חשובים בתרגום, שהפריד עיניים לימין ואפים לשמאל.

חייבים לציין לזכותם של מתרגמי הכתוביות שהם פעמים רבות נאלצים לעבוד בלחץ של זמן ומשכורת נמוכה, והטעויות שלהם חשופות לעיני כל. זאת בניגוד למתרגמי ספרים, שקוראים מעטים בלבד טורחים להשוות את התוצר שלהם לטקסט המקורי.


שבחי הטרחנות

$
0
0

IMG_0804בסדנת התרגום שהעברתי בכנס אייקון האחרון עלתה שאלה שגרמה לי לשלוף תשובה שהפתיעה אותי.

דיברנו על שמות: מתי מתעתקים את השם ומתי מתרגמים אותו, לפי המשמעות. אמרתי שהפתרון משתנה מספר לספר, ולפעמים אין ברירה אלא להוסיף הערת שוליים או אפילו אחרית דבר מאת המתרגם/מת ושם להסביר את ההקשרים והבחירות.

“זה לא קצת טרחני?” שאל המשתתף (היחיד, השאר היו משתתפות).
“כן, זה מקצוע קצת טרחני.” אמרתי מבלי לחשוב. אבל בדיעבד החלטתי שזה נכון.

לדקדקנות יש מקום של כבוד ברשימת המעלות של מתרגמים טובים. אנחנו צריכים להיתקע במילה, ביטוי או משפט, ולהפוך בהם שוב ושוב עד שנמצא את הפתרון הנכון ביותר. ומבלי לזלזל בשום פנים ואופן בקצב עבודה נמרץ, קורה שהמילה הנכונה צצה רק במקלחת או על הכרית, כעבור כמה ימים. ולפעמים צריך ללכת לספריה ולנבור בשלל כרכים עד לשביעות רצון.

וכשמתרגמים מתכנסים לדיונים בפורום תרגום ועריכה קורה גם שהרוחות מתלהטות בוויכוחים על קוצו של יוד: עלול מול עשוי, קדנציה מול כהונה, שפן מול ארנב, פיצ’פקעס מול זוטות ועקרונות התעתיק מערבית לעברית הם רק חלק מהנושאים שעלו שם בימים האחרונים.

ומה קשורה לעניין השמלה החיננית הזאת, אתם שואלים? לחצו עליה ותגלו מה שרואה רק מי שמדקדק בקטנות.

זאבי הלילה

$
0
0

זאבי הלילהיצא לאור בתרגומי בהוצאת כתר “זאבי לילה” מאת אנדראה קרמר, הספר השני בסדרת “צל לילה.” ערכה את התרגום דנה זייברט.
גיבורת הסדרה, קאלה, היא מצד אחד תיכוניסטית בלונדינית, אבל מצד שני זאבת אלפא אימתנית, מנהיגת להקה של אנשי-זאב שתפקידם להגן על העולם מפני ישויות זדוניות.
בספר הראשון בסדרה הגיע לבית ספרה של קאלה בחור חדש ומלהיב, והיא התחילה להתלבט בינו לבין בן-זוגה המיועד מילדות.
במקביל התחילו להתגלות פרטים מטרידים על הטובים והרעים בעולמם.
כדי להיכנס לאווירת הסדרה אפשר לראות ביוטיוב סרטונים שבהם שיי דוראן, הבחור החדש, עושה לצופים סיורים באחוזת רואן מטילת האימה.
עכשיו, בתחילת הספר השני, קאלה מוצאת את עצמה במפתיע בין אויביה משכבר הימים. עליה לבחור בין נאמנות לשומרים, אדוניהם רבי-העוצמה של הזאבים, לבין הצטרפות לחפשנים הנלחמים בהם.
נכון לעכשיו, הספר נמכר בחצי המחיר באתר ההוצאה, וכך גם שאר ספרי כתר. בימים אלה אני מסיימת את תרגום החלק השלישי, הסוגר את הסדרה, כך שהקוראים יכולים להיות בטוחים שלא יישארו ושני-שליש תאוותם בלבד בידם.

עיר של מלאכים נופלים –הציטוטים

$
0
0

cofaמתרגם טוב יודע לא רק לתרגם, אלא גם מתי לא לתרגם.
בעבר כתבתי מדריך לציטוט מתוך תרגום קודם ובו ארבעה שלבים:
השלב הראשון הוא כמובן להבחין שמדובר בציטוט ממקור אחר.
השלב השני הוא בירור האם המקור תורגם בעבר לעברית.
השלב השלישי הוא איתור מדויק של המקור.
השלב הרביעי הוא מציאת הציטוט המדויק מתוך התרגום האחר.
(אני מכלילה בתהליך גם ציטוט מהתנ”ך, למרות שכמובן כאן לא מדובר בציטוט מתוך תרגום אחר, אלא מהמקור)

לאחרונה יצא לאור “עיר של מלאכים נופלים” מאת קסנדרה קלייר, הרביעי בסדרת “בני הנפילים” שמפרסמת בעברית הוצאת גרף. ראו איזה מנעד ציטוטים הייתי צריכה לחפש בספר הזה ובהמשך שלו, “עיר של נשמות אבודות“:

במדבר ל’ ב’:
אִישׁ כִּי-יִדֹּר נֶדֶר לה’, אוֹ-הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל-נַפְשׁוֹ–לֹא יַחֵל, דְּבָרוֹ: כְּכָל-הַיֹּצֵא מִפִּיו, יַעֲשֶׂה.’

דברים ל”ב כ”ב :
כִּי-אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי, וַתִּיקַד עַד-שְׁאוֹל תַּחְתִּית; וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבֻלָהּ, וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים.

יהושע ה’:
וַיְהִי, בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ, וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה-אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ; וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ, הֲלָנוּ אַתָּה אִם-לְצָרֵינוּ. יד וַיֹּאמֶר לֹא, כִּי אֲנִי שַׂר-צְבָא-יְהוָה–עַתָּה בָאתִי; וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל-פָּנָיו אַרְצָה, וַיִּשְׁתָּחוּ, וַיֹּאמֶר לוֹ, מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל-עַבְדּוֹ. טו וַיֹּאמֶר שַׂר-צְבָא יְהוָה אֶל-יְהוֹשֻׁעַ, שַׁל-נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ, כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עֹמֵד עָלָיו, קֹדֶשׁ הוּא; וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ, כֵּן.

משלי ב’
יח כִּי שָׁחָה אֶל-מָוֶת בֵּיתָהּ; וְאֶל-רְפָאִים, מַעְגְּלֹתֶיהָ.
יט כָּל-בָּאֶיהָ, לֹא יְשׁוּבוּן; וְלֹא-יַשִּׂיגוּ, אָרְחוֹת חַיִּים.

שיר השירים ד’:
לִבַּבְתִּנִי, אֲחֹתִי כַלָּה; לִבַּבְתִּנִי באחד (בְּאַחַת) מֵעֵינַיִךְ, בְּאַחַד עֲנָק מִצַּוְּרֹנָיִךְ.

מתוך תרגום גורדון לפרק ה’ בספר דניאל:

(כה) וְזֶה הַכְּתָב אֲשֶׁר רָשׁוּם: מְנֵה מְנֵה תְּקֵל וּפַרְסִין.

(כו) זֶה פִּתְרוֹן הַדָּבָר: מְנֵה, מָנָה אֱלֹהִים מַלְכוּתְךָ וְהִסְגִּירָהּ.

(כז) תְּקֵל, נִשְׁקַלְתָּ בְּמֹאזְנַיִם וְנִמְצֵאתָ חָסֵר.

(כח) פְּרֵס, נִפְרְסָה מַלְכוּתְךָ וְנִתְּנָה לְמָדַי וּפָרָס.

(הקטע הזה כיכב כבר בספר השלישי בסדרה, “עיר של זכוכית“).

ספר חנוך, י’ ח’:
‘ותשחת כל הארץ בעבור תורת מעשי עזזאל וכתבת עליו את כל החטאת’.”

דנטה אליגיירי – הקומדיה האלוהית – העדן. תרגום ומבואות אריה סתיו.
‘רצון לבי עם כיסופי גם יחד / כבר סַבּוּ כאופַן, כך אהבה תניע / את החמה ברום ואת כוכבי רקיע’ .

שייקספיר, המלט:
‘יכולתי להיות כלוא בתוך קליפת אגוז ולהחשיב את עצמי למלך פלך אינסופי, אם לא היו לי חלומות רעים .’
הסופה
‘שתי עיניו עכשיו פנינים’
שניהם בתרגום דורי פרנס

מתוך אינאיס מאת וִירגיליוס:
“Flectere si nequeo superos, Acheronta movebo. ‘אם לשחקים לא אוכל – את מי האחֶרון ארעישה.’ (שלמה דיקמן, הוצאת כרמל ומוסד ביאליק)

מתוך ספר הג’ונגל. רודיארד קיפלינג. עברית: אוריאל אופק. ירושלים: בית הוצאה כתר, 1984.

הנה היא חֻקת הג’ונגל,
אמִתית כשמים, בלי דמות,
הזאב המציֵת לה ישׂגה,
הזאב החוטא לה – ימות.

כמטפס הלופת גזע עץ,
נעה הנה ושוב החֻקה,
כי עָצמת הלהקה בזאב,
ועָצמת הזאב – בלהקה.

תודה לחברי בפורום תרגום ועריכה על העזרה באיתור שני האחרונים.

כל מיני מגדנות

$
0
0

IMG_4371אלפית, קלינגונית ונא’בי הן שפות שהומצאו לצורך יצירות מדע בדיוני ופנטזיה, והן לא היחידות. סרטון נחמד מתאר את מאפייניהן כשפות מומצאות בעלות דקדוק ואוצר מילים. אפשר לבחור בכתוביות בעברית בזמן הצפיה.
ב”משחקי הכס” מכנה חאל דרוגו בשפה הדות’רקית את אהובתו דיינריס “הלְבָנָה של חיי”, והיא קוראת לו “שמש וכוכבים שלי“.
גם אני זכיתי, ולו בעקיפין, להיות מושווה לירח, במאמר של לב גרוסמן. הוא כותב על קריאת ספרות בשפת המקור לעומת קריאה של תרגום, ומדמה את הרושם שיוצר הטקסט המתורגם לאור ששואל הירח מן השמש. (הגעתי אליו דרך דבי איילון)

And it really was different from reading in translation. It’s not that translations don’t count, it’s just that when I read one I’m always conscious that I’m interacting with a second-order object: not the real thing but a reflection of it, one remove away from authenticity. Like the moon, it derives its luminosity from somewhere else.
- Lev Grossman, Shakespeare in Klingon: Literature in the Original and My Total Failure to Read It That Way

עוד ממתקים:

בהערת שוליים

$
0
0

IMG_1084זה סיפור שכבר הזכרתי, אבל נזכרתי בו השבוע והחלטתי להציג אותו בפירוט.
הפעם הראשונה שהעזתי להכניס הערת מתרגמת לספר הייתה ב “לילי ווייט” מאת סוזן אייזקס, שתרגמתי להוצאת “נירם” בשנת 1997.
הסברתי בה את ההבדל בין התארים Miss ו-Ms. ההבחנה היתה משמעותית ביותר בספר ושימשה לאפיון הדמויות: מי אומרת מיז ומי אומר מיס.
הכנסתי עוד כמה הערות, בניגוד למנהגי בדרך כלל, למשל כשסופר על זוג הורים שנתנו לילדיהם שמות לפי סדר הא-ב באנגלית, שכמובן לא הסתדרו בעברית.
הבעייה עם ההערה המסוימת הזאת התעוררה בשלבי העריכה, כאשר המגיה החליט שכל “מיז” בעברית הוא שגיאת כתיב ותיקן את כולן במחי “חפש-החלף”, כולל בהערת השוליים. התוצאה היתה הסבר חסר כל משמעות שאני חתומה עליו.
הנה ההערה המקורית:

“מיז הוא הצורה העברית למונח האנגלי Ms., שהוא כינוי כבוד לאשה המקביל לכינוי הכבוד Mr. לגבר. כינוי זה אינו מציין את מצבה האישי של האשה, בניגוד לכינוי מיס (Miss) המציין אשה לא נשואה ולכינוי גב’ (Mrs.) המציין אשה נשואה. השימוש בכינוי מיז צבר פופולריות מאז שנות השבעים, בתמיכת התנועה הפמיניסטית, מתוך רצון ליצור הקבלה בכינויי הכבוד של גברים ושל נשים.

כשהגיע הספר המודפס לידי, חשכו עיני. מאז אני מקפידה לעבור על התרגומים שלי אחרי שלבי העריכה.

50 שנה לדוקטור הו

$
0
0

IMG_0810סדרת הטלוויזיה הבריטית דוקטור הו שברה שיאים השבוע, כאשר הפרק המיוחד לציון 50 שנה לסדרה שודר בו-זמנית ב-94 מדינות ברחבי העולם, כולל אצלנו, בתרגום לכתוביות בעברית.
גם אני, כמו מעריצים אינספור, חיכיתי בקוצר רוח לפרק, ולא התאכזבתי. נהפוך הוא, מצאתי בו עניין אישי ממש. בפרק מופיעה דמותה של המלכה אליזבת הראשונה, והיא אומרת משפט שאכן אמרה במציאות ההיסטורית. במקור הוא חלק מנאום מפורסם, מפורסם עד כדי כך שנכלל בספר “נאומים ששינו את העולם” שתרגמתי לפני שנים מספר.
אליזבת נשאה את הנאום הזה ב-1588 לחיזוק רוחו של צבאה שהתכנס בטילבורי, סמוך ללונדון, כדי להילחם בפלישה ספרדית צפויה. בנאום, כמו בפרק, היא מציינת את עובדת נשיותה במילים “I may have the body of a weak and feeble woman.” אבל עובדה זאת לא שללה ממנה את הנצחון, בשני המקרים.
IMG_1080הנה הנאום המלא:

בני עמי האוהבים,
הָיוּ מבין הדואגים לשלומנו שדיברו על לבנו להישמר באופן שבו אנו מפקירים עצמנו בידי המונים חמושים, מפחד הבגידה; אולם הֱיוּ סמוכים ובטוחים, חלילה לי מלפקפק בבני עמי הנאמנים והאוהבים.
יִשָּׁמְרוּ הרודנים לנפשם, מנהגי מאז ומעולם, ויהי אלוהים עדי, לשאוב את כוחי מנאמנות לבבם של נתיני ובטוהר כוונותיהם לשים מבטחי; ועל כן באתי בקרבכם, עיניכם הרואות, בשעה הזאת, לא לשם מנעמים ולא לשם שעשוע, אלא מתוך נחישות לחיות ולמות ביניכם, בעיצומו של הקרב ובלהטו; ונכונה אני למסור חיי למען אלוהי ולמען ממלכתי ולמען בני עמי, למען כבודי ומשפחתי, גם אם בעפר הארץ.
יודעת אני כי גופי אינו אלא זה של אישה חלשה ורפה; אבל לבי לב מלך ועוז רוחי עוז רוח מלך, ויתרה מזאת – מלך אנגליה. לצנינים בעינַי פארמה או ספרד, או כל נסיך בן אירופה, המרהיב בנפשו לפלוש אל גבולות ממלכתי; ובטרם תמוט חרפה זאת עלי, אני עצמי אשא חרב, אני עצמי אהיה לכם שר צבאות ושופט, אני עצמי אגמול לכל מעלה ממעלותיכם בשדה הקרב. היטב ידעתי, על עוז לבכם ראויים אתם לפרסים ולכתרים; ובזאת נודרים אנו לכם בהן-צדק של נסיך, יינתן לכם גמולכם. לעת עתה, מפקדי יתפוס את מקומי, והרי מעולם לא פיקד נסיך על נתין אצילי או ראוי ממנו; ואין בי שמץ של ספק כי בזכות צייתנותכם לִמפקד צבאי, בזכות אחדות הדעים במחנה, ובזכות אומץ לבכם בשדה הקרב, נזכה במהרה לניצחון מהולל על אותם אויבים לאלוהי, לממלכתי, ולבני עמי.

בצילום, קטע מהנאום מצוטט בשלט ליד “צביית הזהב”, שחזור ספינתו של סר פרנסיס דרייק, המוצגת בלונדון.

כשהפנטומימה מרעישה

$
0
0

ידידי כזבבתורת התרגום יש מושג נאה – ידידי כזב, false friends, או בצרפתית faux amis. מדובר במילה או ביטוי שנשמעים דומים או שאובים מאותו שורש, אבל משמעותם שונה לגמרי, ויש להישמר מפני שימוש בהם בתרגום ישיר בין שפות.

כך, לא כל jacket באנגלית הוא ג’קט בעברית, פעמים רבות הוא דווקא מעיל. ופרופסור באוניברסיטה אמריקאית הוא לפעמים סתם מרצה בעברית, ולא זכאי לדרגת פרופסורה על פי הגדרתה הישראלית. Concert הוא קונצרט של מוזיקה קלאסית, אבל מופע של מוזיקת רוק.

וכזאת היא גם המילה פנטומימה בעברית לעומת מקבילתה הבריטית pantomime.

בעברית פנטומימה היא אמנות במה שבה השחקן משתמש בגופו ובהבעות פניו, ולא בקולו. הפנטומימאי המפורסם ביותר היה מרסל מרסו, ובארץ מוכר היטב חנוך רוזן. הפנטומימאי, שאינו מדבר, הוא באנגלית mime.

לעומת זאת, pantomime, כפי שיודע כל ילד בריטי, הוא מופע בידור קולני ביותר, הכולל בין השאר קטעי שירה וסלפסטיק. מופעים מסוג זה מוצגים באופן מסורתי בתקופת חג המולד ומיועדים לכל המשפחה, עם דגש על ילדים, בשילוב בדיחות שמכוונות למבוגרים מעל לראשיהם. מקובל לכלול בהם שחקנים בבגדי נשים ושחקניות בבגדי גברים, ולעודד השתתפות של הקהל בקריאות ושירה. (הנה דוגמה לקטע ממופע כזה). כמו מתקפת מופעי החנוכה אצלנו, כך בבריטניה יש מדי שנה הפקות מיוחדות לתקופת החגים החורפית.
ההיכרות שלי עם הפנטומימה הבריטית מקורה בתרגום ספרה של קוני ויליס “צפירת הרגעה” (שם זמני, עתיד לצאת בעברית בהוצאת גרף). עלילתו מתרחשת בזמן מלחמת העולם השניה בלונדון, ולכן התרגשתי למצוא את התמונה הזאת, שבה נראות הנסיכות הבריטיות אליזבת ומרגרט בתפקידים מתוך מופע שבו השתתפו בשנת 1943. הזדמנות יחידה במינה לראות את המלכה הנוכחית בלבוש נועז (יחסית, כמובן).

ידידי כזב אצל ידידותי:
יעל סלע-שפירו, יעל כהנא-שדמי, אינגה מיכאלי.

בצילום שלי למעלה – זוג ידידי כזב בכיכר טרפלגר. האריה חמור הסבר שראה כבר הרבה ומאחוריו התרנגול הכחול המגוחך שהתייצב על העמוד הרביעי בכיכר וחושב שהוא שווה ערך.


רצח בקריצה

$
0
0

חדש בתרגומי בהוצאת כנרת זמורה ביתן – “רצח בקריצה” מאת אלי נייט. wink

עד כמה אתם מכירים את מי שאתם אוהבים?
חייה של קייט מעוררים קנאה: בית יפה, משפחה אוהבת ובעל מושלם.
עד שלילה אחד פול שב הביתה מאוחר, שתוי ומגואל בדם, וממלמל שהרג מישהו. בבוקר הוא טוען כי מדובר בבדיחה לא מוצלחת של שיכור.
כשמתגלית גופתה של אישה צעירה ומושכת שעבדה אצל פול, חשדותיה של קייט שולחים אותה למסע חיפושים נואש אחר האמת שמאיימת לרסק את החיים המושלמים שלה. אבל ככל שהשקרים מצטברים, האמת מתערפלת.

אהבתי לתרגם את הספר, והוא מצוין לדעתי. דמותה של קייט אמינה וסוחפת, החל מגילוי הלב שלה לגבי אופיה של מערכת היחסים בינה ובין בעלה ודרך תגובותיה לאירועים שמטלטלים את שלוותה הבורגנית. קהילת “ספרי מתח” בפייסבוק הזמינה את הסופרת להשיב על 10 שאלות עליה ועל הספר, ונייט אמרה שהיא גאה שהצליחה לשלב קלאוסטרופוביה ביתית עם דרמה קצבית. ואכן, הגיבורה שהתחילה את הספר ספונה בחדר השינה החמים שלה מסתערת על העולם כולו כשהנסיבות מאלצות אותה לעשות זאת.

הגרלה! רוצים רצח בקריצה?

$
0
0

0001רצח בקריצה” מאת אלי נייט יצא לאור בתרגומי בהוצאת “כנרת זמורה ביתן”, ואני רוצה לתת עותק במתנה לאחד מקוראַי.

כדי להשתתף בהגרלה כתבו תגובה לפוסט הזה, וספרו לי מה אהבתם לקרוא באתר שלי, או מה תרצו לקרוא בו.
בעוד שבוע, ב-5 בינואר 2014, אגריל אחת מן התגובות לקבלת הספר. הקפידו להכניס כתובת מייל תקינה כדי שאוכל ליצור אתכם קשר.

לא מכירים מספיק את האתר שלי? נסו לקרוא על פיית הבלעחס, מתי מתרגמים מכנסיים לחולצה, תרגיל מינימלי בתרגום אופטימלי, על ספרים מוקלטים, על כשלי אבטחה ואולי את “אויה, עודני בבתולי!

לחצו כאן להרשמה לקבלת עדכונים מן האתר.

ואם מעניין אתכם להתנסות בתרגום בעצמכם: במסגרת בית הספר לכתיבה “המגרה” של הוצאת כנרת-זב”מ-דביר, תיפתח ב-17 בפברואר סדנת תרגום פרוזה בהנחיית חברתי המתרגמת והמורה המצויינת יעל סלע-שפירו. לחצו על הקישור לפרטים מלאים.

תוצאות ההגרלה עדכון:
תודה רבה לכן על התגובות המעניינות.
בהגרלה, שנערכה היום בפיקוח שחקן מבוכים ודרקונים, עלתה בגורל תגובה מספר 5.
שלומית, אנא כתבי לי מייל עם פרטי הכתובת שלך ואשלח לך את הספר.

אשמח לקרוא גם בהמשך תגובות קוראים על פוסטים קודמים או בקשות לטיפול בנושאים נוספים בעתיד.

פטריק קים –הפיקטיבי מעולם לא היה כה ממשי

$
0
0

פטריק קיםכתבה בעיתון הארץ מבשרת על “שובו של איש הקראטה“, ומספרת שהוצאת שלגי מתעתדת להוסיף למבחר החדש של חוברות הקומיקס שלה גם עלילות מאוירות של פטריק קים, איש הקראטה, חביבם של דורות קוראים.
הקוריאני הענק, שנוצר בהשראתו של ג’יימס בונד, הוא אחד הגיבורים הבולטים של התרבות הפופולרית בישראל, ודוגמה פיקנטית לתרגום פיקטיבי.
אתם מוזמנים לקרוא את העבודה שכתבתי לפני עשרים שנה כמעט על סדרת פטריק קים כתרגום פיקטיבי, ולגלות בתגובות כמה מיוצריה של הסדרה, שנכתבה בישראל אך הוצגה כתרגום מאנגלית.
פרטים רבים נוספים על הסדרה יש אצל אלי אשד.

בונוס: אינס מולדבסקי בהרצאה קצרה שהעבירה במפגש של אגודת המתרגמים בישראל, ועוסקת בין השאר בתרגום פיקטיבי (בסביבות דקה 6)

כנס אגודת המתרגמים 2014

$
0
0

כנס אגודת המתרגמים בישראל השנתי יתקיים במלון השרון, הרצליה, בתאריכים 10-12 בפברואר 2014. לחצו על הקישור לפרטים נוספים, תוכניה ומחירים.
ב-11 בפברואר, יום שלישי, בשעה 11:30, אני מרצה שם על ציטוט מתוך תרגומים קודמים, בהרצאה בשם “המתרגם כבלש”.
כתמיד, יש בכנס שלל הרצאות וסדנאות מעניינות, והזדמנות מצויינת למפגש עם חברים ועמיתים שבדרך כלל יושבים איש-איש למחשבו ונפגשים וירטואלית בלבד.

הודעה טכנית, בהזדמנות זאת: ריכזתי את כריכות הספרים שתרגמתי גם בדף באתר, שמאפשר להגיע בלחיצה על כל תמונה לדברים שכתבתי כאן על הספר.

שטעטל בארץ ישראל –סרטי הבורקס ומקורותיהם בספרות יידיש קלאסית

$
0
0

book_666_big לפני חודשים מספר יצא לאור בהוצאת רסלינג ספרו של רמי קמחי, “שטעטל בארץ ישראל – סרטי הבורקס ומקורותיהם בספרות יידיש קלאסית“. אני תרגמתי מאנגלית את עבודת הדוקטורט שעליה מבוסס הספר.

חוויית התרגום היתה יוצאת דופן מבחינתי. בדרך כלל אני מעבירה טקסט מתרבות זרה אל התרבות הישראלית, ואילו הפעם תפקידי היה למעשה “להחזיר את הטקסט הביתה”, לתרבות שאליה הוא שייך ובה הוא עוסק. בנוסף, היה בעבודת התרגום הזאת גם חלק בלשי, של מציאת ציטוטים מתוך טקסטים אחרים, ועל כך כתבתי כבר בפוסט “שלום שלום ואין שלום“.

ספרו של ד”ר קמחי עוסק בסרטי הבורקס, קבוצה של סרטים ישראליים שנוצרו בין 1964 ל-1977, וחולקים ביניהם ייצוג פרדיגמאטי מסוים של שכונה, קהילה ומשפחה מזרחית, ייצוג שמתווך בידי יוצר שיש לו שורשים בתרבות יהודית אשכנזית. הקהילה והמשפחה המזרחית מוצגת בסרטים אלה כקהילה טרום-מודרנית ומסורתית של יהודים גלותיים. הספר מוכיח את התזה דרך בדיקה של ספרות יידיש קלאסית ושל הסרטים. ומסביר את הפופולריות שלהם בקרב קהל אשכנזי ומזרחי גם יחד.

לפי קמחי, צופים אשכנזים חשו מול הסרטים תערובת של סיפוק והקלה. סיפוק מהעובדה שהתרבות הישראלית מהדהדת את תרבות היידיש שהייתה התרבות המקורית שלהם, והקלה מהעובדה שהתרבות המקורית שלהם מושלכת בסרטים על המזרחים, כי זאת הייתה תרבות שנחשבה נחותה בתוך השיח הישראלי של אז. הצגת תרבות היידיש כנחותה בסרטי בורקס עזרה לצופים אשכנזים גם לאשר ולאשש את הזהות העברית-ישראלית-ציונית שלהם. אשר למזרחים, הם אהבו לראות את הצגתם בסרטי הבורקס כחלק מהמסורת היהודית, שהחמיאה להם וחיזקה את זהותם הישראלית.

ביקורת במוסף “ספרים” של הארץ.
על הספר (קובץ PDF, עמ’ 10).
הלנצח נאכל בורקס – מאמר מאת ד”ר קמחי.

סטטיסטיקה חברתית לחברה מגוונת

$
0
0

סטטיסטיקה
יצא לאור בתרגומי סטטיסטיקה חברתית לחברה מגוונת מאת חוה פרנקפורט-נחמיאס ואנה לאון-גררו בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה.

900 עמודים ברורים ומחכימים שמאפשרים לתלמידי מדעי החברה להשתמש בצורה נכונה בכלים סטטיסטיים שונים, וגם להבין טוב יותר את החברה שבה אנחנו חיים, בזכות דוגמאות מציאותיות.

מתוך ההקדמה:

“לאורך כל הספר אחנו מדגישות את הרלוונטיות של הסטטיסטיקה לחיי היום-יום וחיינו המקצועיים. למעשה, הסטטיסטיקה כרוכה עד כדי כך בחיינו, עד שלעתים קרובות מתעלמים מחשיבותה ומן השימושים בה.”

ואפילו קיבלתי תודה מיוחדת בהקדמה למהדורה העברית :-) .

תה. ארל גריי. חם.

$
0
0

אין הרבה שילובים מושלמים כל כך של דברים שחביבים עלי. כי אני אוהבת תה, חם (גם בקיץ).
ואני אוהבת את “מסע בין כוכבים” בכלל ובפרט את קפטן פיקארד מן הדור הבא, שזה היה המשקה הקבוע שהזמין מהמשכפל.
עד כמה העניין ידוע? נסו לחפש את הביטוי “Tea. Earl Grey. Hot.” בגוגל תמונות, ותראו.
לכן היה נחמד במיוחד לתרגם ספר שהתייחס לעניין מפורשות.

תלת ממד” מאת הוד ליפסון ומלבה קורמן, יוצא עכשיו לאור בעברית בהוצאת ר. סירקיס-ידיעות אחרונות. תרגמתי אותו בשיתוף פעולה עם חברי גיא הרלינג, אבל השבעתי את גיא שהוא נותן לי כל קטע שעוסק במדע בדיוני.
ואז הגיע הקטע הזה:

כשצפיתי במסע בין כוכבים בילדותי היה מתסכל בעיני שאף אחד לא העמיד את המשכפל במבחן אמיתי. פרק אחר פרק, בכל פעם שהמשכפל הופיע, ביקשו ממנו רק… כוס תה ארל גריי. ביום נועז, חבר צוות היה מבקש אולי פרוסת עוגת גבינה. בהיעדר הדמיון של מר ספוק אולי אפשר היה להאשים את מורשתו הוולקנית. אבל מה עם היעדר הדמיון של עמיתיו בני האנוש?

מיד כתבתי לסופר כך (בעברית):

יש כאן בלבול בין הסדרה המקורית של מסע בין כוכבים, ששודרה בשנות השישים, לבין הדור הבא משנות השמונים. המשכפל הוא מהסדרה השניה, ספוק היה בראשונה.
אלה אולי פרטים קטנים וזניחים בעיניך, אבל לחובבי הסדרה הם חשובים מאוד (תאמין לי, אני מכירה אותם היטב).

הוא שמח על התיקון, התפלא שאף אחד לא העיר על הבלבול קודם לכן, והבטיח שיתקן גם את המקור האנגלי במהדורה הבאה. אחרי התייעצות קצרה בינינו הוחלט על הנוסח הסופי הבא:

כשצפיתי במסע בין כוכבים בצעירותי היה מתסכל בעיני שאף אחד לא העמיד את המשכפל במבחן אמיתי. פרק אחר פרק, בכל פעם שהמשכפל הופיע, ביקשו ממנו רק… כוס תה ארל גריי. ביום נועז, חבר צוות היה מבקש אולי פרוסת עוגת גבינה. אפילו דאטה, האנדרואיד, לא הפליג מעבר לכמה סוגי מזון לחתולים. ומדוע היעדר הדמיון אצל עמיתיו בני האנוש?

תלת ממד
הספר מומלץ בחום, וכולל בין השאר קישורים לדפי אינטרנט ולסרטונים, שאפשר להגיע אליהם בסריקת ברקודים מודפסים.

עוד כמה עניינים קשורים:

Live Long ופרוספר!

במציאות בת ימינו, נאס”א מתכננת לשלוח בקרוב מדפסות תלת-מימד לתחנת החלל הבינלאומית, והן ייצרו שם חלקי חילוף ואולי גם מזון.

בקישור הזה יש סדרת סוגי תה באריזות מעוצבות להפליא בהשראת ספרים קלאסיים.

ולסגירת המעגל, ויל ויטון, אחד מן השחקנים בסדרה “מסע בין כוכבים, הדור הבא” משתעשע בביתו במדפסת תלת-מימד.


המתרגם כבלש

$
0
0

בכנס אגודת המתרגמים בישראל השבוע דיברתי על ציטוט מתוך תרגומים קודמים, בהרצאה בשם “המתרגם כבלש”.

הכנס היה מצוין – הרצאות מעניינות ומפגש חברתי מהנה. כל הכבוד לצוות האגודה שארגן אותו.

אתם מוזמנים לראות את ההרצאה שלי (תודה רבה לאבא על ההסרטה):

(אפשר להגדיל לצפייה במסך מלא בלחיצה על הכפתור הימני ביותר במסך הסרטון)
במקביל, או אם במקרה אין לכם שלושת-רבעי שעה כרגע, תוכלו לראות את המצגת בלבד:
קישור להורדת המצגת “המתרגם כבלש” כקובץ PDF

שביתת מתרגמי הכתוביות

$
0
0

slaterfullפעמים רבות, כשאני מספרת שאני מתרגמת, שואלים אותי אם אני מתרגמת כתוביות, כי הכתוביות בטלוויזיה הן אולי סוג הטקסט הפופולרי ביותר.
מעולם לא תרגמתי כתוביות, בין השאר כי כבר בזמן שנכנסתי לתחום התרגום אמרה השמועה שהכסף שם, איך אומרים, לא מי-יודע-מה.
מאז ועד היום התנאים בענף רק הלכו והידרדרו.
הכתוביות הן שמאפשרות לרוב צופי הטלוויזיה בארץ ליהנות משפע של תוכניות בשפות ובנושאים מגוונים. הן חיוניות לילדים וללקויי שמיעה ומסייעות לרוב הצופים.
התרגום לכתוביות חשוף לביקורת תמידית, כיוון שהוא מופיע במקביל למקור. מי לא אוהב לצחוק על טעויות בכתוביות? גם אני חטאתי בכך.
אבל כדי שהתרגום יהיה טוב, המתרגם צריך לקבל שכר סביר, שיאפשר לו להיות איש מקצוע וייתן לו זמן לבדוק מינוחים וניסוחים.
המתרגמים שיוצרים את הכתוביות עושים עבודה קשה ומאתגרת, כפרילנסים של חברות הפקה. פירוש הדבר הוא שהם מצד אחד לא מקבלים שום תנאים סוציאלים, ומצד שני מקבלים את שכר עבודתם כעבור זמן רב, בשיטת שוטף-פלוס-תשכח-מזה. והתשלום הזה זעום ועלוב, לא תאמינו עד כמה. הוא גרם למתרגמים מנוסים רבים לעזוב את התחום, ולמי שנשארו בו הוא לא מאפשר להגיע לשכר מינימום גם אחרי שעות נוספות רבות מדי חודש.
משום כך פתחו מתרגמי הכתוביות בשביתה, והם דורשים להסדיר את תנאי עבודתם, כך שגופי השידור (הוט ויס) יואילו בטובם לדאוג לשכר הוגן לאנשים שמאפשרים להם להפעיל ערוצי שידור בישראל.

אם חשובה לכם איכות התרגום המופיע על המסך והיחס ההוגן לעובדים, תמכו בשביתת המתרגמים לכתוביות – פנו להוט וליס ואמרו שאיכות ירודה של תרגום מפריעה לכם ואתם דורשים, כלקוחות החברה, תרגום טוב.

כמה קישורים: דורון פישלר, איש “עין הדג“, מסביר למה חשובות כתוביות טובות, כתבה בדה-מרקר, מיומנה של מתרגמת כתוביות.

מבוא לתקשורת המונים / מקווייל

$
0
0

מבוא לתקשורת המוניםיצא לאור בתרגומי בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה “מבוא לתקשורת המונים” מאת דניס מקוויל (מהדורה שישית). את המהדורה העברית ערכו מדעית ד”ר דוד לוין וד”ר אורן סופר.
מן הכריכה האחורית:

ספרו של דניס מקווייל הוא ספר המבוא המקיף ביותר העוסק בחקר תקשורת ההמונים. הספר מציג בהרחבה את התיאוריות, הוסגיות המרכזיות והשינויים בחקר תקשורת ההמונים למן ימיו הראשונים של התחום ועד לתקופה הנוכחית.

הספר, על 730 עמודיו, הוא אבן יסוד במדעי החברה, מעניין ומאיר עיניים. העבודה על תרגומו לעברית נמשכה זמן רב, ואני שמחה מאוד שהוא נמצא כבר על המדפים ובידי הקוראים.

השטן ודניאל וובסטר

$
0
0

כששמעתי לאחרונה את “השטן ירד לג’ורג’יה“, הוא הזכיר לי שלפני שנים מספר תירגמתי את הסיפור “השטן ודניאל וובסטר” מאת סטיבן וינסנט בנה.
חיפשתי את התרגום וערכתי אותו כדי להעלות אותו לכאן, כי הוא תענוג עסיסי של ממש.
“השטן ודניאל וובסטר” יסודו ב”פאוסט” מאת גתה, והוא משתמש ברעיון העיסקה עם השטן כדי להלל את “אמריקה”, כרעיון מופשט. את הסיפור המקורי אפשר לקרוא בפרויקט גוטנברג, כאן. אפשר לקרוא עוד על הסיפור בויקיפדיה (משום מה השפה היחידה פרט לאנגלית שבה יש לו ערך משלו היא עברית דווקא).
אני ממליצה מאוד לשמוע את תוכניתו של ערן סבאג “חיים של אחרים“, המוקדשת לסיפור, כולל הקראה מתרגומו לעברית בידי א. בן צבי שיצא לאור בספרית תרמיל בשנות השישים. (תוכנית שנייה עליו, כאן, בקישור ישיר לקובץ mp3)
לסיפור מקום מכובד בתרבות הפופולרית בארצות הברית, ואזכורים שלו מופיעים ביצירות שונות. הדוגמה החביבה עלי ביותר, כמובן, היא בסדרה “מסע בין כוכבים – הדור הבא”. בפרק הפותח של הסדרה, “מפגש בפארפוינט”, עומדת האנושות למשפט על עוולותיה, וקפטן פיקארד מסנגר עליה במלוא הלהט של דניאל וובסטר עצמו, פלוס ציטוטים משייקספיר. בפרק הסוגר של הסדרה, שבע עונות אחר כך, הוא גם מנצח במשפט.
בהמשך, הסיפור עצמו:
*תודה למור רוזנפלד, שעברה על התרגום שלי לפני הפרסום
** אגב, אני מקבלת נקודת בונוס (מעצמי) כי הצלחתי להכניס את המילה “שגיב” לתרגום.

השטן ודניאל וובסטר” מאת סטיבן וינסנט בנה

I

זה סיפור שמספרים בארצות הסְפָר, במקום שבו נפגשת מסצ’וסטס עם ורמונט וניו המפשייר.
כן, דניאל וובסטר מת – בכול אופן, קברו אותו. אבל כל אימת שסופת רעמים מתחוללת סביב מארשפילד, אומרים שאפשר לשמוע את קולו המתגלגל בנבכי השמיים. ואומרים שאם הולכים לקברו וקוראים בקול רם וברור, “דניאל וובסטר – דניאל וובסטר!” האדמה מתחילה לרטוט והעצים מתחילים לרעוד. ולאחר זמן מה שומעים קול עמוק אומר, “שָׁכֵן, מה מצבה של ארצות הברית?” ואז כדאי לענות שארצות הברית עומדת איתנה, יציבה כסלע ומחושלת בנחושת, מאוחדת ובלתי מחולקת, אחרת הוא עלול לזנק הישר מתוך האדמה. בכול אופן, זה מה שסיפרו לי כשהייתי ילד.
אתם מבינים, במשך זמן מה, הוא היה האדם החשוב ביותר בארץ. הוא לא הגיע להיות נשיא, אבל הוא היה האדם החשוב ביותר. אלפים שמו בו מבטחם כאילו היה אלוהים בכבודו ובעצמו, וסיפרו סיפורים עליו ועל הדברים שהיו שלו, שהיו כמו סיפורים על גיבורי התנ”ך, אברהם, יצחק ויעקב. אמרו, שכאשר הוא קם לדבר, כוכבים ופסים נדלקו בשמיים כמו דגל ענק, ואמרו שפעם הוא קיטרג על נהר וגרם לו לשקוע לתוך האדמה. אמרו, שכאשר צעד ביערות עם חכת הדיג שלו, הורגת-הכול, דגי הטרוטה היו מזנקים מן הנחלים הישר אל תוך כיסיו, כי ידעו שאין כל טעם להיאבק נגדו; וכאשר טען בבית המשפט, היה בכוחו להשמיע את נגינת נבליהם של הקדושים ולהרעיד את האדמה שמתחתיו. כזה מין אדם הוא היה, וחוותו הגדולה במארשפילד היתה ראויה לו. התרנגולות שהוא גידל היו כל כולן בשר לבן, עד לעצמות הרגליים, בפרות טיפלו כמו בילדים, ולאייל הגדול, שלו קרא גוליית, היו קרניים שהתעקלו כקנוקנות צמח מטפס, והוא היה מסוגל להפיל בנגיחה דלת ברזל. אבל דניאל לא היה מין בעל אחוזה אצילי; הוא הכיר את כל דרכי האדמה, והיה קם לאור הנר כדי לדאוג שכל מה שצריך לעשות יעשה. אדם בעל פה כלועו של כלב מסטיף, מצח שגיב כהר, ועיניים בוערות כגחלים – זה היה דניאל וובסטר בשיא ימיו. והמשפט הגדול ביותר שבו טען לא נכתב מעולם בספרים, כיוון שהוא טען בו כנגד השטן, פנים אל פנים ובלא רסן או מושכות. וזה הסיפור ששמעתי בעבר, לא פעם ולא פעמיים.
היה היה איש ושמו גַ’בֶּז סטון, שגר בקרוס קורנרז, ניו המפשייר. הוא לא היה איש רע מלכתחילה, אך היה ביש מזל. אם היה שותל תירס, היו עולות בו תולעים; אם שתל תפוחי אדמה, היה עולה בהם שידפון. אדמתו היתה טובה למדי, אך הוא לא שיגשג בה; היו לו אישה הגונה וגם ילדים, אך ככל שהיו לו ילדים רבים יותר, כך היה פחות מזון לחלק בין הפיות. אם בשדה שכנו צצו כמה אבנים, בשדהו שלו צמחו סלעים; אם היה לו סוס שקרסוליו תפחו, היה מחליף אותו בסוס הלוקה בסחרחורות, ועוד מוסיף סכום כסף. אנשים כאלה יהיו תמיד. אבל יום אחד לג’בז סטון נמאס מכל העניין.
אותו בוקר הוא חרש בשדה, וזה עתה שבר את להב המחרשה על אבן שהיה מוכן להישבע שלא היתה שם יום קודם לכן. וכאשר עמד ליד המחרשה, הסוס המרוחק ממנו התחיל להשתעל – מין שיעול צמיג שעולים ממנו מחלה ורופאי סוסים. שני ילדים היו חולים בחצבת, אשתו לא חשה בטוב, והיתה לו דלקת באגודל. זה היה הקש ששבר את גבו של ג’בז סטון. “בי נשבעתי,” אמר, והביט סביבו במין מבט נואש, “בי נשבעתי שדי בכך כדי לגרום לאדם לרצות למכור את נשמתו לשטן! והייתי מוכר אותה, בשתי אגורות!”
ואז הרגיש מין תחושה שעלתה בו בגלל מה שאמר; אבל, באופן טבעי, בתור בן ניו המפשייר, הוא לא היה מוכן לחזור בו. ובכול זאת, כשהגיע הערב, ועד כמה שיכול לראות, לא היתה כל התייחסות, הוא הרגיש הקלה, שהרי היה אדם דתי. אבל הרי תמיד יש התייחסות, במוקדם או במאוחר, ממש כמו שכתוב בתנ”ך. וכצפוי, ביום המחרת, בסביבות שעת ארוחת הערב, הגיע זר נעים-הליכות בבגדים כהים אל הבית בכרכרה נאה ושאל על ג’בז סטון.
טוב, ג’בז אמר למשפחתו שהוא עורך דין, שבא לפגוש אותו בעניין עיזבון. אבל הוא ידע מי זה. לא מצא חן בעיניו איך שהזר נראה, וגם לא איך שחייך עם השיניים. השיניים היו לבנות, ומרובות – יש אומרים שהן היו משוייפות, חדות, אך אינני מוכן להתחייב. ולא מצא חן בעיניו כשהכלב העיף מבט אחד בזר וברח ביללות, עם הזנב בין הרגליים. אבל כיוון שאמר את מה שאמר, פחות או יותר, הוא דבק בדבריו, והם יצאו אל מאחורי האסם וכרתו את העסקה. ג’בז סטון היה חייב לדקור את אצבעו כדי לחתום, והזר השאיל לו סיכת כסף. הפצע התרפא יפה, אך השאיר צלקת קטנה ולבנה.

II

לאחר מכן, לפתע פתאום, העניינים התחילו להשתפר ולשגשג בחייו של ג’בז סטון. פרותיו השמינו וסוסיו הבהיקו, יבוליו היו לקנאת הסביבה, וגם אם ברקים פגעו בכול רחבי העמק, הם לא פגעו באסמו. במהרה היה לאחד האנשים האמידים במחוז; ביקשו ממנו להיות חבר מועצה, והוא הסכים; התחילו להיות דיבורים על כך שירוץ לסנאט המדינה. בסך הכל, אפשר לומר שמשפחת סטון היתה מאושרת ומרוצה כמו חתולים במחלבה. וכל בני המשפחה אכן היו מרוצים, כולם פרט לג’בז סטון.
הוא היה שבע רצון למדי בשנים הראשונות. כשהמזל הרע הופך את פניו, זה דבר אדיר; הוא משכיח ממך את רוב הדברים האחרים. אמת, מדי פעם בפעם, בעיקר במזג אוויר גשום, הצלקת הלבנה הקטנה באצבעו היתה מעלה בו דקירת כאב. ופעם בשנה, בדיוק נמרץ, היה עובר הזר בכרכרה הנאה. אך בשנה הששית הזר עצר, ולאחר מכן, לא היתה עוד שלווה לג’בז סטון.
הזר התקרב דרך השדה התחתון, כשהוא חובט במגפיו במקל – המגפיים היו שחורים ונאים, אך מראם מעולם לא מצא חן בעיני ג’בז סטון, בעיקר לא חלקם הקידמי. ואחרי שבילה איתו את היום, הוא אמר, “מר סטון חביבי, אתה משהו-משהו! רכוש נאה מאוד יש לך כאן, מר סטון.”
“נו, יש כאלה שיראו אותו בעין יפה ויש כאלה שלא,” אמר ג’בז סטון, כיוון שהיה בן ניו המפשייר.
“אוה, אין צורך לזלזל בחריצותך!” אמר הזר, בקלילות רבה, וחשף את שיניו בחיוך. “הרי אנחנו יודעים מה נעשָה, והדבר היה על-פי חוזה מפורט. לפיכך כאשר – אהמ – יגיע מועד פרעונה של המשכנתא בשנה הבאה, אינך צריך לחוש כל חרטה.”
“אם מדברים על המשכנתא הזאת, אדוני,” אמר ג’בז סטון, והביט סביבו כשהוא מחפש מניין יבוא עזרו, מן השמיים או מן הארץ, “מתחיל להיות לי ספק אחד או שניים בקשר אליה.”
“ספקות?” אמר הזר בקול נעים הרבה פחות.
“אה, כן,” אמר ג’בז סטון. “כיוון שאנחנו בארצות הברית ואני תמיד הייתי אדם דתי.” הוא כחכח בגרונו וחש שאזר אומץ. “כן, אדוני,” אמר, “מתחילים להיות לי ספקות רציניים, אם המשכנתא הזאת תעמוד בבית המשפט.”
“יש בתי משפט ויש בתי משפט,” אמר הזר, וציקצק בשיניו. “בכול זאת, כדאי אולי שנביט במסמך המקורי.” והוא שלף פנקס גדול ושחור, מלא ניירות. “סמית, סלייטר, סטיבנס, סטון,” מילמל. ” ‘אני, ג’בז סטון, למשך תקופה בת שבע שנים –’ אוה, הוא בסדר גמור, אני חושב.”
אך ג’בז סטון לא הקשיב, כיוון שראה דבר מה אחר מרפרף מתוך הפנקס השחור. הדבר נראה כמו עש, אך לא היה עש. ובזמן שג’בז סטון בהה בו, נדמה היה שהוא מדבר אליו במין קול קטן וצווחני, קטן וקלוש נוראות, אבל אנושי נוראות. “שכני סטון!” צייץ. “שכני סטון! עזור לי! בשם אלוהים, עזור לי!”
אך לפני שג’בז סטון יכול היה להניע יד או רגל, הזר נופף ממחטה גדולה וצבעונית, תפס בה את היצור, ממש כמו פרפר, והתחיל לקשור את פינות המטפחת.
“אני מצטער על ההפרעה,” אמר. “כמו שאמרתי –”
אבל ג’בז סטון רעד בכול גופו כמו סוס מבוהל.
“זה קולו של מיזֶר סטיבנס!” אמר בקול קירקור. “ואתה תפסת אותו בממחטה שלך!”
הזר נראה נבוך במקצת.
“כן, באמת הייתי צריך להעביר אותו לקופה,” אמר בחיוך מעושה, “אבל היו בה כמה טיפוסים די יוצאי-דופן ואני לא רוצה שיהיה להם צפוף. נו, נו, תקלות קטנות שכאלה קורות.”
“אני לא יודע למה אתה קורא תקלה,” אמר ג’בז סטון, “אבל זה היה קולו של מיזר סטיבנס! והוא לא מת! אתה לא יכול להגיד לי שהוא מת! הוא היה נמרץ ומרושע ממש כמו מרמיטה ביום שלישי!”
“בדמי ימיו…” אמר הזר, בקול אדוק. “הקשב!” ואז התחיל פעמון לצלצל בעמק וג’בז סטון הקשיב, כשזיעה נוטפת על פניו. שכן ידע שהפעמון מצלצל לכבודו של מיזר סטיבנס ושהוא מת.
“החשבונות ארוכי-הטווח האלה,” אמר הזר באנחה; “באמת חבל לסגור אותם. אבל ככה זה בעסקים.”
הוא עדיין אחז את המטפחת בידו, וג’בז סטון חש בחילה כשראה את הבד נאבק ומרפרף.
“כולם כל-כך קטנים?” שאל בצרידות.
“קטנים?” אמר הזר. “אה, אני מבין למה אתה מתכוון. יש גדלים שונים.” הוא אמד את ג’בז סטון במבטו, ושיניו נחשפו. “אל דאגה, מר סטון,” אמר. “אתה תירשם בציון טוב מאוד. לא אעז להחזיק אותך מחוץ לקופה. עכשיו, אדם כמו דניאל וובסטר, כמובן – טוב, בשבילו נצטרך לבנות קופה מיוחדת, ואפילו כך, אני מתאר לעצמי שמוטת הכנפיים תדהים אותך. אין ספק שהוא יהיה נכס יקר ערך. הלוואי שהיינו יכולים למצוא דרך להשיג אותו. אבל, במקרה שלך, כמו שאמרתי –”
“סלק את הממחטה!” אמר ג’בז סטון, והתחיל להתחנן ולהתפלל. אבל כל מה שהצליח להשיג בסופו של דבר היתה הארכה של שלוש שנים, עם תנאים נלווים.
אך עד שאדם כורת עסקה שכזו, אין לו מושג כמה מהר יכולות ארבע שנים לחלוף. בחודשים האחרונים של אותן שנים ג’בז סטון כבר ידוע בכול רחבי הארץ ומדברים על כך שיתמודד על משרת מושל המדינה – וכל התשבחות הן כעפר ואפר בפיו. שכן שמדי יום, כאשר הוא קם ממשכבו, הוא חושב, “הנה חלף עוד לילה,” ומדי לילה, כאשר הוא שוכב לישון, הוא חושב על הפנקס השחור ועל נשמתו של מיזר סטיבנס, וליבו דואב עליו. עד אשר, בסופו של דבר, אין הוא יכול עוד לשאת את הדבר, ובימיה האחרונים של השנה האחרונה, הוא רותם את סוסו ונוסע לחפש את דניאל וובסטר. כי דניאל נולד בניו המפשייר, רק מילין ספורים מקרוס קורנרז, וידוע היטב שפינה חמה במיוחד שמורה בליבו לשכנים ותיקים.

III

היתה שעת בוקר מוקדמת כאשר הגיע למארשפילד, אך דניאל כבר היה ער, מדבר עם עובדי החווה ומתאבק עם האייל, גוליית, ומנסה סוס מרוץ חדש ומנסח נאומים שינאם נגד ג’ון ס. קלהון. אך כאשר שמע שבן ניו המפשייר בא לראותו, הוא עזב את כל שאר עיסוקיו, כי כזה היה דניאל. הוא נתן לג’בז סטון ארוחת בוקר שחמישה גברים לא היו מסוגלים לחסל, פירט את תולדות חייהם של כל גבר ואישה בקרוס קורנרז, ובסופו של דבר שאל אותו איך יוכל להיות לו לעזר.
ג’בז סטון הסכים לומר שמדובר בעניין כלשהו של משכנתא.
“נו, לא טענתי במשפט משכנתא מזה זמן רב, ובדרך כלל אינני טוען עתה במשפטים, חוץ מאשר בבית המשפט העליון,” אמר דניאל, “אבל אם אוכל, אעזור לך.”
“אם כן, יש לי תקווה בפעם הראשונה מזה עשר שנים,” אמר ג’בז סטון וסיפר לו את הפרטים.
דניאל פסע הלוך ושוב כשהקשיב, בידיים משולבות מאחורי גבו, מדי פעם שאל שאלה, מדי פעם תקע את עיניו ברצפה, כאילו יקדחו בה חורים כמקצע. כאשר ג’בז סטון סיים, דניאל ניפח את לחייו ונשף. ואז פנה אל ג’בז סטון וחיוך התפשט על פניו כמו הזריחה על הר מונאדנוק.
“אין ספק, לקחת על עצמך לעדור בערוגת השטן עצמו, שכני סטון,” אמר, “אבל אני אקח עלי את התיק שלך.”
“תיקח אותו?” אמר ג’בז סטון, שלא העז כמעט להאמין.
“כן,” אמר דניאל וובסטר. “יש לי בערך שבעים וחמישה דברים אחרים לעשות, ועלי גם ליישר את ההדורים בעניין פשרת מיזורי, אבל אני אקח את התיק שלך. כי אם שני בני ניו המפשייר אינם יריבים שקולים לשטן, יותר טוב כבר שנחזיר את הארץ לאינדיאנים.”
ואז לחץ את ידו של ג’בז סטון ואמר, “מיהרת לבוא לכאן?”
“אני מודה שבאתי במהירות,” אמר ג’בז סטון.
“תחזור מהר אפילו יותר,” אמר דניאל וובסטר, והורה לרתום למרכבתו את קונסטיטושן וקונסטליישן. הם היו שני סוסים אפורים תואמים בעלי רגל קדמית אחת לבנה, וצעדיהם היו מהירים כברק.
טוב, לא אתאר עד כמה כל משפחת סטון היתה מרוגשת ומרוצה כאשר דניאל וובסטר הדגול בא להתארח, כשהגיעו בסופו של דבר. ג’בז סטון איבד את כובעו בדרך, הוא עף כשעקפו רוח, אבל הוא לא שת לכך כלל את לבו. אבל אחרי ארוחת הערב הוא שלח את בני המשפחה למיטה, כיוון שהיו לו עניינים מסויימים עם מר וובסטר. גברת סטון רצתה שישב בטרקלין הקידמי, אבל דניאל וובסטר הכיר טרקלינים קידמיים ואמר שהוא מעדיף את המטבח. והם ישבו במטבח, וחיכו לזר, כשקנקן עומד על השולחן ביניהם ואש עליזה בוערת באח – הזר אמור היה להגיע בחצות בדיוק, על פי תנאי ההסכם.
טוב, רוב האנשים לא יכולים לבקש בני לוויה טובים יותר מדניאל וובסטר וקנקן משקה. אבל עם כל תיקתוק של השעון ג’בז סטון היה עצוב יותר ויותר. עיניו התרוצצו, והוא אמנם טעם מן הקנקן, אבל אפשר היה לראות שאינו מרגיש כלל את הטעם. בסופו של דבר, בשעה אחת עשרה וחצי בדיוק, הוא תפס בזרועו של דניאל וובסטר.
“מר וובסטר, מר וובסטר!” אמר, וקולו רעד בפחד ובאומץ נואש. “בשם אלוהים, מר וובסטר, רתום את סוסיך והתרחק מן המקום הזה כל זמן שאתה יכול!”
“הבאת אותי דרך ארוכה, שכני, כדי לומר לי שאינך נהנה מחברתי,” אמר דניאל וובסטר, ברוב שלווה, ולגם מן הקנקן.
“אני חדל-אישים עלוב!” נאנק ג’בז סטון. “הבאתי אותך אל פי פחת, ועתה אני רואה כי שגיתי. הנח לו לקחתני אם ירצה. אין לי חשק רב, עלי לומר, אבל אוכל לעמוד בכך. אבל אתה העוגן של ארצות הברית וגאוותה של ניו המפשייר! אסור שהוא ייקח אותך, מר וובסטר! אסור שייקח אותך!”
דניאל וובסטר הביט באיש הנסער, כולו אפור ורועד באור האש, והניח יד על כתפו.
“תודתי לך, שכני סטון,” אמר בעדינות. “טוב לבך ניכר. אבל יש קנקן על השולחן ותיק בו עסקינן. ומעולם בחיי לא השארתי קנקן או משפט בלי לסיימם.”
ובדיוק באותו רגע נשמעה נקישה קצרה על הדלת.
“אה,” אמר דניאל וובסטר בשלווה, “חשבתי ששעונך מפגר מעט, שכני סטון.” הוא ניגש לדלת ופתח אותה. “היכנס!” אמר.
הזר נכנס – הוא נראה אפל מאוד וגבוה מאוד באור האש מן האח. הוא נשא תחת זרועו קופסה – קופסה מצופה לכה שחורה בעלת מכסה עם חרכי אוויר קטנים. למראה הקופסה השמיע ג’בז סטון קריאה חלושה והתכווץ בפינת החדר.
“מר וובסטר, אני מניח,” אמר הזר, בנימוס רב, אך עיניו נצצו כעיניו של שועל בדמי היער.
“עורך דינו של ג’בז סטון,” אמר דניאל וובסטר, אך גם עיניו נצצו. “יותר לי לשאול לשמך?”
“השתמשתי בשמות רבים,” אמר הזר כלאחר יד. “אולי סַמָּאֵל יספק אותנו הלילה. כך נקראתי פעמים רבות באיזורים אלה.”
ואז התיישב ליד השולחן ומזג לעצמו משקה מן הקנקן. בקנקן היה הנוזל קר, אך הוא נמזג לכוס כשהוא מעלה אדים.
“ועכשיו,” אמר הזר, חייך וחשף את שיניו, “אבקש ממך, כאזרח שומר חוק, לסייע לי להשיג חזקה על רכושי.”
וכך התחיל הדיון המשפטי – והוא התנהל בלהט ובעוז. בתחילה היה לג’בז סטון שביב תקווה, אך כאשר ראה שדניאל וובטסר מובס בנקודה אחר נקודה, הוא רק השתוחח לו בפינתו, עיניו על הקופסה השחורה. והרי לא היה כל ספק באשר לשטר הקניין או לחתימה – זה החלק הנורא ביותר. דניאל וובסטר הסתובב ופנה וחבט באגרופו על השולחן, אך לא יכול להתחמק מן העובדה. הוא הציע להגיע לפשרה; הזר לא היה מוכן להקשיב. הוא ציין כי ערכו של הרכוש גדל, וסנאטורים צריכים להיות שווים יותר; הזר נצמד מילה במילה לאמור בחוק. הוא היה עורך דין אדיר, דניאל וובסטר, אבל כולנו יודעים מי הוא מלכם של עורכי הדין, כמו שכתוב בספר הספרים, ונדמה היה כי בפעם הראשונה דניאל וובסטר פגש יריב שקול לו.
בסופו של דבר, הזר פיהק מעט. “מאמציך הנמרצים למען לקוחך הם לשבח לך, מר וובסטר,” אמר, “אבל אם אין לך ראיות או נימוקים נוספים לראייה, זמני דוחק בי…” וג’בז סטון נרעד.
פניו של דניאל וובסטר קדרו כסופת רעמים.
“דוחק או לא דוחק, אתה לא תקבל את האיש הזה!” רעם בקולו. “מר סטון הוא אזרח אמריקאי, ואף אזרח אמריקאי לא יהא נתון למרותו של שליט נוכרי. נלחמנו נגד אנגליה ב-1812 ואנו נילחם שוב בגיהנום כולו, ולא נסכין לכך!”
“נוכרי!” אמר הזר. “ומי קורא לי נוכרי?”
“אף פעם לא שמעתי שהשט – שאתה טוען לאזרחות אמריקאית,” אמר דניאל וובסטר בהפתעה.
“זכותו של מי גדולה משלי?” אמר הזר באחד מחיוכיו הנוראים. “כאשר העוול הראשון נעשה לאינדיאני הראשון, הייתי שם. כאשר ספינת העבדים הראשונה יצאה לקונגו, עמדתי על סיפונה. האם אינני נמצא בספריכם ובסיפוריכם ובאמונותיכם, החל מן ההתיישבות הראשונה? האם אין מדברים עלי עדיין בכול כנסייה בניו אינגלנד? אמת, הצפון טוען שאני דרומי והדרום טוען שאני צפוני, אך אינני כזה או כזה. אני רק אמריקאי של אמת, כמוך – ממוצא משובח ביותר – כי אם לומר את האמת, מר וובסטר, גם אם אינני אוהב להתפאר בכך, שמי ותיק יותר בארץ זו משמך.”
“אהא!” אמר דניאל וובסטר ועורקים בלטו במצחו. “אם כן, אני מסתמך על החוקה! אני דורש משפט למרשי!”
“אין זה משפט שיוכל להתנהל בבית משפט רגיל,” אמר הזר, ועיניו ריצדו. “והשעה מאוחרת –”
“כל בית משפט שתבחר, כל עוד יהיו בו שופט אמריקאי וחבר מושבעים אמריקאי!” אמר דניאל וובסטר בגאוותו. “יהיו חיים או מתים; אני אציית בעניין זה.”
“אתה אמרת,” אמר הזר, והורה באצבעו על הדלת. וברגע זה, לפתע פתאום, נשמע משב רוח בחוץ וקול צעדים. הקול נשמע, בהיר וניכר, דרך הלילה. ואולם לא היה זה קול צעדיהם של אנשים חיים.
“בשם אלוהים, מי בא בשעה כה מאוחרת?” קרא ג’בז סטון בצמרמורת אימה.
“חבר המושבעים שדרש מר וובסטר,” אמר הזר, ולגם מכוסו הרותחת. “עליך לסלוח למראם הפרוע של אחד או שניים מהם, הם באו מרחוק.”

IV

ולמשמע דבריו בערה האש באור כחול והדלת נפתחה במשב רוח ותריסר אנשים נכנסו, בזה אחר זה.
אם ג’בז סטון היה אחוז אימה קודם לכן, עכשיו היה עיוור מאימה. שכן היה שם וולטר בטלר, הלויאליסט, אשר הפיץ אש ופחד ברחבי עמק מוהוק בעת המהפכה; והיה שם סימון גירטי העריק, שראה אנשים לבנים נשרפים על המוקד והריע עם האינדיאנים למראה שריפתם. עיניו היו ירוקות, כעיני חתול בר, והכתמים על חולצת הציד שלו לא היו דם צבאים. המלך האינדיאני פיליפ היה שם, פרא וגאה כפי שהיה בחייו, עם החתך העמוק בראשו שהיה הפצע שהרגו, והמושל דייל האכזר, ששבר אנשים על גלגל העינויים. היה שם מורטון ממרי מאונט, שהטריד את מושבת פלימות’, עם פניו הסמוקים, המופקרים והנאים ושנאתו לכל דבר קדוש. היה טיץ’, הפיראט המגואל בדם, שזקנו השחור מתקרזל על חזהו. הכומר ג’ון סמיט, ידיו ידי חונק ובגדיו בגדי איש כנסייה, צעד בצעד ענוג, ממש כפי שעלה לגרדום. טביעתו האדומה של החבל עדיין היתה סביב צווארו, אך הוא נשא ממחטה מבושמת בידו. כולם עד אחד נכנסו לחדר כשאש הגיהנום עדיין בוערת עליהם, והזר נקב בשמותיהם ובמעלליהם כשבאו, עד שסופר סיפורם של תריסר. ואולם הזר אמר אמת – כולם מילאו תפקיד באמריקה.
“האם אתה מקבל את חבר המושבעים, מר וובסטר?” אמר הזר בלעג, לאחר שהתיישבו במקומותיהם.
זיעה ניכרה על מצחו של דניאל וובסטר, אך קולו היה צלול.
“מקבל אני,” אמר. “אך הגנרל ארנולד חסר לי בקהלם.”
“בנדיקט ארנולד עסוק בעניינים אחרים,” אמר הזר בזעף. “אה, ביקשת שופט, אני מאמין.”
הוא הורה פעם נוספת באצבעו, וגבר גבוה, לבוש בחומרה במלבושים פוריטניים, בעל מבט בוער של קנאי, נכנס בצעדים קודרים לחדר וישב על כס השופט.
“השופט הת’ורן הוא בעל ניסיון,” אמר הזר. “הוא כיהן במשפטי מכשפות מסויימים שהתנהלו בעבר בסיילם. היו שניחמו על העניין מאוחר יותר, אך לא הוא.”
“להינחם על משימות ומעשי פלאים כה ראויים לשבח?” אמר השופט חמור הסבר. “לא ולא. לתלותם – לתלות את כולם!” מילמל לעצמו בנימה שהעלתה קרח בנשמתו של ג’בז סטון.
ואז החל המשפט, וכפי שניתן לצפות, מצבה של ההגנה לא תמיד נראה טוב וג’בז סטון לא היה עד הגנה ראוי לשמו. הוא העיף מבט אחד בסימון גירטי וצווח, ונאלצו להחזיר אותו לפינתו במעין עילפון חושים.
אולם הדבר לא עצר את המשפט; המשפט נמשך, כדרכם של משפטים. דניאל וובסטר עמד מול חברי מושבעים קשים ושופטים חובבי תליות בימי חייו, אך מעודו לא עמד מול קשים מאלה, והוא ידע זאת. הם ישבו שם כשמעין ניצוץ בעיניהם, וקולו החלקלק של הזר דיבר ודיבר. בכול פעם שהעלה התנגדות, היא התקבלה, אך בכול פעם שדניאל התנגד, ההתנגדות נדחתה. טוב, אי אפשר לצפות למשחק הוגן מטיפוס כמו מר סמאל זה.
תורו של דניאל הגיע בסופו של דבר, והוא התחיל להתחמם, כמו ברזל בכבשן. כאשר קם כדי לדבר הוא עמד לפשוט את עורו של הברנש בכול תכסיס הידוע לחוק, וכן גם את השופט ואת חבר המושבעים. לא היה אכפת לו אם יהיה ביזיון בית המשפט או מה יקרה לו בשל כך. לא היה אכפת לו כבר מה יקרה לג’בז סטון. הוא רק התרגז יותר ויותר, וחשב על מה שיאמר. ואולם, כמה מוזר, ככל שחשב יותר, כך היה מסוגל פחות לארגן את דבריו במוחו.
עד אשר, סוף סוף, הגיע זמנו לקום על רגליו, והוא עשה זאת, מוכן כולו לפרוץ בברקים ודברי הוקעה. אך לפני שהתחיל הוא בחן למשך רגע את השופט וחבר המושבעים, כמנהגו. והוא הבחין שהניצוץ בעיניהם היה חזק פי שניים משהיה קודם לכן, וכולם נשענו קדימה. כמו כלבי ציד ממש לפני שהם תופסים את השועל, כך נראו, ואובך הרשע הכחלחל בחדר התעבה כשהביט בהם. ואז הבין מה עמד לעשות, ומחה את מצחו, כאדם שזה עתה נמנע מליפול אל תוך בור באפילה.
כי הם באו לקחת אותו, לא רק את ג’בז סטון. הוא קרא את הדבר בניצוץ בעיניהם ובאופן שבו הזר הסתיר את פיו ביד אחת. ואילו היה נלחם בהם בכלי נשקם שלהם, הוא היה נופל בידיהם; הוא ידע זאת, גם אם לא יכול היה לומר כיצד. זעמו ואימתו שלו הם שבערו בעיניהם; ויהיה עליו למחותם, אחרת יפסיד במשפט. הוא עמד שם למשך רגע, עיניו השחורות בערו כגחלים. ואז התחיל לדבר.
הוא פתח בקול שקט, אך אפשר היה לשמוע כל מילה. אומרים שהיה מסוגל להעלות את נגינת נבליהם של הקדושים כשבחר לעשות זאת. והדבר היה פשוט וקל כדיבורו של אדם. אך הוא לא פתח בגינויים או דברי חרפות. הוא דיבר על הדברים שהופכים ארץ לארץ ואדם לאדם.
והוא התחיל בדברים הפשוטים שכולם מכירים ומרגישים – רעננותו של בוקר נאה כשאתה צעיר, וטעמו של מזון כשאתה רעב, והיום החדש שהוא כל יום כשאתה ילד. הוא לקח את הדברים הללו והפך אותם בידיו. היו אלה דברים טובים לכל אדם. אך בלא חירות נבאש ריחם. וכאשר הוא דיבר על המשועבדים, ועל ייסורי העבדות, קולו הפך לפעמון אדיר. הוא דיבר על ימיה הראשונים של אמריקה ועל האנשים שעשו את הימים הללו. זה לא היה נאום נמלץ ופטריוטי, אבל הוא העלה את הדברים בעיני הרוח. דניאל וובסטר הודה בכול העוולות שנעשו אי פעם. אבל הוא הראה איך, מתוך העוולות ומעשי הצדק, הסבל והרעב, נוצר דבר מה חדש. וכולם מילאו בו תפקיד, אפילו הבוגדים.
ואז הוא פנה אל ג’בז סטון והציג אותו כפי שהוא – אדם רגיל שסבל מביש מזל ורצה לשנותו. וכיוון שרצה לשנותו, עכשיו הוא עומד להיענש לעדי עד. ואולם עדיין היה טוב בג’בז סטון, והוא הראה את הטוב הזה. הוא היה קשוח ומרושע, במובנים מסויימים, אך הוא היה בן אדם. היה עצב בהיות אדם, אבל היתה בדבר גם גאווה. והוא הראה את הגאווה הזו עד שאי אפשר היה שלא לחוש בה. כן, אפילו בגיהנום, אם אדם הוא אדם, הדבר ידוע. והוא לא סינגר עוד על אדם אחד בלבד, גם אם קולו הידהד כעוגב. הוא סיפר את הסיפור והכישלונות והמסע האינסופי של המין האנושי. הם רומו ופותו והולכו שולל, אבל היה זה מסע אדיר. ושום שד שהושרץ אי פעם לא יכול היה להבין את מהותו של הדבר – צריך להיות אדם כדי להבינה.

V

האש החלה לגווע באח ורוח אשמורת אחרונה התחילה לנשוב. האור האפיר בחדר כשדניאל וובסטר גמר לדבר. ומילותיו חזרו בסופו של דבר אל אדמת ניו המפשייר, ואל פיסת האדמה האחת שכל אדם אוהב ודבק בה. הוא צייר תמונה שלה, ואל כל אחד מאותו חבר מושבעים הוא דיבר על דברים שנשכחו זה מכבר. ולאחד קולו היה כמו היער וסודותיו, ולאחר כמו הים וסערות הים; אחד שמע בו את קריאתה של אומה אבודה, ואחר ראה תמונה קטנה ותמימה שלא זכר מזה שנים. אבל כל אחד מהם ראה משהו. וכאשר דניאל וובסטר גמר הוא לא ידע אם הציל את ג’בז סטון, אם לאו. אבל הוא ידע שחולל נס. כי הניצוץ נעלם מעיניהם של השופט והמושבעים, ולעת עתה, הם היו שוב בני אדם, והם ידעו שהם בני אדם.
“ההגנה סיימה,” אמר דניאל וובסטר ועמד שם כמו הר. באוזניו עדיין הידהד נאומו, והוא לא שמע עוד דבר עד ששמע את השופט הת’ורן אומר, “חבר המושבעים יפרוש כדי לשקול את פסק דינו.”
וולטר בטלר קם ממושבו ועל פניו ארשת אפלה ועליזה.
“חבר המושבעים שקל את פסק דינו,” אמר והביט היישר בעיניו של הזר. “אנו פוסקים לטובת הנאשם, ג’בז סטון.”
ברגע זה, החיוך עזב את פניו של הזר, אך וולטר בטלר לא נרתע.
“אולי אין הדבר עולה בדיוק בקנה אחד עם הראיות,” אמר, “אך אפילו הארורים רשאים להצדיע לצחות לשונו של מר וובסטר.”
ברגע זה, קירקורו הארוך של תרנגול שיסף את שמי הבוקר האפורים, והשופט וחבר המושבעים נעלמו מן החדר כענן עשן וכאילו לא היו שם כלל מעולם. הזר פנה אל דניאל וובסטר, וחייך בתוגה.
“מייג’ור בטלר תמיד היה אדם חצוף,” אמר. “לא חשבתי שהוא חצוף עד כדי כך. אף על פי כן, ברכותיי, כראוי בין שני ג’נטלמנים.”
“תחילה אקח את המסמך, אם תואיל,” אמר דניאל וובסטר, והוא לקח את הנייר וקרע אותו לארבע פיסות. הנייר היה חם במידה מוזרה למגע ידו. “ועכשיו,” אמר, “אקח אותך!” וידו נסגרה כמלכודת דובים על זרועו של הזר. כיוון שידע שברגע שאדם מביס ברנש כמו מר סמאל בקרב הוגן, יכולת שליטתו בך נמוגה. והוא יכול היה לראות שגם מר סמאל יודע זאת.
הזר התפתל והתחמק, אך לא יכול היה להימלט מאותה אחיזה. “באמת, מר וובסטר,” אמר וחייך בחיוורון: “דבר שכזה הוא מגוח – אח! – מגוחך. אם אתה דואג בשל הוצאות המשפט, באופן טבעי, אני אשמח לשלם –”
“ואתה תשלם!” אמר דניאל וובסטר, וטילטל אותו עד ששיניו נקשו. “אתה תשב עכשיו אל השולחן ותנסח מסמך, בו תבטיח לעולם לא להטריד את ג’בז סטון ולא את יורשיו או ממשיכי דרכו ולא אף בן ניו המפשייר אחר עד ליום הדין! כל שאול שנרצה לכונן במדינה זו, נוכל לכוננה בכוחות עצמנו, בלא כל עזרה מזרים.”
“אח!” אמר הזר. “אח! טוב, הם ממילא אף פעם לא היו גדולים במיוחד, אבל – אח! – אני מסכים!”
וכך ישב וניסח את המסמך. אבל דניאל וובסטר לא הסיר את ידו מצווארון מעילו כל אותו זמן.
“ועכשיו אני רשאי ללכת?” אמר הזר, ברוב שפלות, כאשר דניאל ראה שהמסמך הינו חוזה הולם וחוקי.
“ללכת?” אמר דניאל, וטילטל אותו שוב. “אני עדיין מנסה להחליט מה אעשה בך. אמנם יישבת את עלות המשפט, אך עדיין לא יישבת את עניינייך איתי. אני חושב שאקח אותך איתי למארשפילד,” אמר, בנימה מהורהרת. “יש לי שם אייל ששמו גוליית, המסוגל לפרוץ דלת ברזל. הייתי רוצה לשחרר אותך בשדה שלו ולראות מה יעשה.”
אז התחיל הזר להתחנן ולהפציר. והוא התחנן והפציר בשפלות רוח כזאת, עד שבסופו של דבר דניאל, שהיה טוב לב מטבעו, הסכים לשחררו. הזר נראה אסיר תודה לו ביותר, ואמר כי רק כדי להוכיח שהם חברים, הוא יגיד לדניאל את עתידו בטרם ילך. ודניאל הסכים, גם אם לא תלה אמון רב במגידי עתידות בדרך כלל.
אבל כמובן, הזר הזה היה שונה מעט. הוא הביט והוא בחן את הקו בכפות ידיו של דניאל. והוא אמר לו דבר מה ודבר אחר שהיו יוצאים מגדר הרגיל. אבל כולם היו מאורעות עבר.
“כל זה נכון וגם קרה,” אמר דניאל וובסטר. “אבל מה עתיד לבוא?”
הזר חייך, מין חיוך שמח, ונד בראשו. “העתיד לא יהיה כפי שאתה חושב,” אמר. “הוא שחור. יש בך שאפתנות רבה, מר וובסטר.”
“אכן,” אמר דניאל ברוב תוקף, שהרי ידוע לכול ששאף לנשיאות.
“נדמה שהדבר כמעט בהישג ידך,” אמר הזר,” אבל לא תשיגנו. אנשים פחותים ממך יהיו לנשיאים ואילו עליך יפסחו.”
“גם אם כן, עדיין אהיה דניאל וובסטר,” אמר דניאל. “המשך בדבריך.”
“שני בנים חזקים לך,” אמר הזר,” ונד בראשו. “ברצונך לייסד שושלת. אבל שניהם ימותו במלחמה ואיש מהם לא יזכה לגדולה.”
“אם יחיו ואם ימותו, עודם בני,” אמר דניאל וובסטר. “המשך בדברייך.”
“נאמת נאומים דגולים,” אמר הזר. “ועוד תנאם.”
“אה,” אמר דניאל וובסטר.
“אבל הנאום הדגול האחרון שתישא יפנה נגדך רבים מרעיך,” אמר הזר. “יקראוך איכבוד; יכנוך בשמות אחרים. אפילו בניו אינגלנד יהיו שיאמרו שהפכת עורך ובגדת בארצך, וקולותיהם יינשאו ברום נגדך עד מותך.”
“כל עוד הנאום כן, יאמרו האנשים כרצונם,” אמר דניאל וובסטר. ואז הביט בזר ומבטיהם הצטלבו בעוז. “שאלה אחת,” אמר. “נלחמתי למען ארצות הברית כל חיי. האם אחזה בניצחוני בקרב הזה כנגד כל המבקשים לפורר את אחדותה?”
“לא בחייך,” אמר הזר בקדרות, “אבל הניצחון בוא יבוא. ואחרי מותך, אלפים יילחמו למען מטרתך, בזכות המילים שאמרת.”
“אם כן, ספסר מגיד עתידות שכמוך, ארוך ושטוח, רחב סנטר!” אמר דניאל וובסטר, בשאגת צחוק אדירה, “כלך לך למקומך, בטרם אטביע בך את חותמי! בשם שלוש-עשרה המושבות הראשונות, הייתי יורד לשאול במו-רגלי כדי להציל את ארצות הברית!”
ובדברים אלה משך את רגלו לאחור לבעיטה שהיתה מהממת סוס. רק קצה נעלו פגע בזר, אבל הוא עף מבעד לדלת כשקופתו תחת זרועו.
“ועכשיו,” אמר דניאל וובסטר, כשראה את ג’בז סטון מתחיל להתאושש מערפול החושים, “בוא נראה מה נשאר בקנקן, יבש גרוני מרוב דיבורים כל הלילה. אני מקווה שיש פאי לארוחת בוקר, שכני סטון.”
אבל אומרים שבכול פעם שהשטן מתקרב למארשפילד, אפילו בימינו, הוא עוקף מרחוק. והוא לא נראה במדינת ניו המפשייר מאז ועד היום. אני לא מדבר על מסצ’וסטס או וורמונט.

הסוף

מבזק חדשות המדע הבדיוני

$
0
0

1514505_497448690366104_1066728875_nפורסמה התוכניה של כנס עולמות 2014: חגים וחגיגות. הכנס יתקיים בתאריכים 17-16 באפריל 2014. באשכול הפיס שליד הסינמטק בתל-אביב.

כמנהגי, אני מעבירה בכנס סדנת תרגום בשם “הנשיקה מבעד לגלימת ההיעלמות” (נדרשת הרשמה מראש כדי לקבל טקסט לתרגום).
בנוסף, אשתתף הפעם בפאנל “בני הנפילים – המעריצים נגד המומחים“, שיהיה סוער ואף לוהט. פרטים נוספים באתר הכנס.

בעניין אחר – באתר סטארבייס 972 התפרסם תרגום שלי לטקסט הכתוב הראשון מעולם “מסע בין כוכבים“. זוהי הצעה שכתב ג’ין רודנברי, יוצר הסדרה, במטרה למכור אותה להפקה ברשת טלויזיה. לחובבי “מסע בין כוכבים” זהו טקסט מרתק, כיוון שהוא מציג בתמצות עקרונות יסוד שליוו את הסדרה לאורך התפתחותה, ומצד שני גם פרטים שהשתנו עד שהתממשה, ומסקרן לחשוב איך היתה נראית אילו היו נשארים על כנם.

מפקד הספינה בהצעה הוא רוברט מ. אפריל, ושימו לב למשל לתיאורן של שתי דמויות קבועות:

סגנית המפקד –
קצינה, אישה, שלעולם אינה מכונה בשם פרט לכינוי “מספר אחת”. היא נשית במידה כמעט מיסתורית, למעשה – דקת גזרה וכהת-עור, בנוסח עמק הנילוס, גילה לא ברור, אחת מהנשים שאינן משתנות במראיהן בין גיל עשרים לחמישים. “מספר אחת” היא קצינה יעילה בצורה יוצאת מגדר הרגיל, ונהנית לפעול בפנים חתומות, בשלוות נפש – היא ככל הנראה עולה על רוברט אפריל בידע מפורט על שלל מערכות הציוד, המחלקות וחברי הצוות ברחבי הספינה. כאשר קפטן אפריל עוזב את הספינה “מספר אחת” עוברת להיות המפקדת בפועל.

הסגן הראשון –
יד ימינו של הקפטן, המפקד המעשי של כל פעולות הספינה, החל מאיוש הגשר ועד לפיקוח על חוליית הקרצוף הנחותה ביותר. שמו “מר ספוק” והפעם הראשונה שבה רואים אותו יכולה להיות כמעט מפחידה – פנים כבדי-עפעפיים ושטניים עד כדי כך שכמעט אפשר לצפות שיהיה לו זנב מפוצל. הוא ככל הנראה מאדימאי למחצה, ויש לו עור אדמדם מעט ואוזניים מחודדות למחצה. אבל משום מה מזגו השקט של מר ספוק נמצא בניגוד דרמטי למראהו השטני. מכל אנשי הצוות שעל הסיפון, הוא הקרוב ביותר להיות שווה ערך לקפטן אפריל, מבחינה גופנית ורגשית, כמפקד על אנשים. חולשתו העיקרית היא סקרנות חתולית כמעט לגבי כל דבר שהוא “חייזרי” ולו במעט.

לטקסט במלואו.

Viewing all 187 articles
Browse latest View live